מחלות מרפאות את האדם יותר מאשר הרופא מרפא את האדם מהמחלה. גוף האדם אמור להיות בריא ומושלם. ואם יש סטייה מכך לאורך זמן, צריך לשאול "מודע"? הדרך המקובלת לטפל בתלונה כרונית היא להשיג תרופה אשר תטשטש את הסימפטומים. אבל מודע המחלה קיימת? מה השורש של הבעיה? איננו בדרך כלל מקבלים תשובה לכך מרופא המשפחה.
דוגמה: אדם בא לרופא ומתלונן על כאבי גב. ייתכן והוא יכול לייחס את הופעתו הראשונה של הכאב בפעולה פיזית או מאמץ. אבל אם יחשוב, המאמץ החשוד נעשה לעתים קרובות – מדוע הפעם הגב ניזוק? אני לא רופא – ואין להתייחס לנאמר כאן כבעל סמכות רפואית, אך ניתן להניח כתלות בממצאי הבדיקה הרופא ייתן תרופה לשיכוך כאבים ונגד דלקת ואולי ישלח את החולה להמשך בדיקות – למשל בירור רדיולוגי – וכתוצאה ייתכן והרופא ימצא ממצאים של ממש (פריצה של דיסק, רווח קטן בין חוליות ועוד).
אבל מדוע זה קרה? ישנם אנשים רבים באותו הגיל ועם רמה דומה של פעילות גופנית עם גב חזק ובריא. אני אף פעם לא שמעתי תשובה מרופא לגבי שורש הבעיה – מדוע, דווקא אצלי, קיים סימפטום ואצל האחר לא?
לפני שבוע למדנו איך בעזרת קינסיולוגיה ניתן לחזור אחורה בזמן ולנטרל את ההשפעה השלילית של טראומה מהעבר על התנהגותנו היום. האם יכול להיות מצב, שכדי להימנע מהתמודדות עם מצב בעיתי שאולי מזכיר טראומה מהעבר שהגוף, בלי ידיעתנו המודעת, מחולל סימפטומים של מחלה ותהליכים פיזיים של ממש כדי לעזור לנו להתחמק מהתמודדות?
התשובה המוחצת היא כן. אני רואה את זה כל הזמן בקליניקה שלי, והחותן שלי, הרופא Dr. Jacobs רואה את זה כבר 40 שנה בהן הוא משלב רפואה מערבית עם קינסיולוגיה במרפאה שלו בארה"ב.
ולכן, אם אנחנו נתייחס למחלה כתמרור אזהרה של הגוף שקיימת סוגיה בתוכנו הדורשת התייחסות, ואם נצלול ונטפל בסוגיה, אכן למחלה יש כוח ריפוי אדיר. הרווח הוא כפול: א) ניפטר מהתלונה הפיזית ו- ב)נפתור סוגיה באורך החיים שלנו הדורשת התייחסות ואז נצא לדרך טובה יותר.
לגבי האדם עם כאב הגב, הרבה פעמים כאב זה הוא מטפורה לעומס בחיים. אם לאדם קשה להתמודד עם עומס, הגוף יעזור לו להשתחרר מהעומס ע"י גרימת הכאב המנתק אותו ממעורר העומס. הרי אפשר לקחת כל מצב בקלות ובפשטות. נשאלות כאן מספר שאלות: למה הדבר הזה מהווה עומס? מדוע הבן אדם לא רוצה להתמודד ישירות עם הביעה? כל אלה ניתן לברר בתהליך קינסיולוגי. לאחר הבירור וקבלת תובנות, סיכוי מצוין שהגב יבריא בטבעיות ללא צורך בהתערבות רפואית.
תופעה מאוד נפוצה היא כאב באזור הכתף. לא תמיד, אך בהרבה פעמים הכאב הזה "עוזר" לאדם לא לבצע פעולה עם היד. דוגמה: אישה אחת מאוד כועסת על בעלה עד כדי כך שבא לה להרביץ לו. אבל, בתת-מודע, מתחולל קרב: מחד, היא כועסת ורוצה להרביץ. מאידך, היא חוששת לעשות את האקט הזה (זה לא בסדר, אולי זה מסוכן, לא מרביצים אצלנו במשפחה). הקרב הזה גורם לאישה לאבד אהבה עצמית. הרי היא רוצה להרביץ, אך לא עושה את זה. היא מאבדת הערכה עצמית כי היא לא פועלת על פי רצונותיה.
ומה פתרון הקסם שהגוף מחולל? כאב בכתף. הרי עם הכאב אי אפשר לצפות שהאישה כן תרביץ לבעלה כי פיזית כבר לא ניתן. ובכך היא לא צריכה לסבול מהקרב הפנימי. הכאב פתר את הדילמה. אי אפשר להרביץ כי זה כואב.
מכאן, אחרי שהאמת יוצא לאור בבירור הקינסיולוגיה, ייתכן והגוף כבר יוותר על הכאב בכתף כי הדילמה עלתה מהלא-מודע אל המודעות הקוגניטיבית. אך מכאן, נשאלות מספר שאלות שיכולות להיות כיווני המשך לטיפול וחיסול סופי של הכאב: מדוע האישה נמנעת להביע כעס בגלוי לבעלה? ומדוע האישה בכלל כועסת – ממה היא נפגעת ומדוע?
היות והגוף אמור להיות מושלם, בעיה כרונית מצביעה על סוגית שורש הדורשת טיפול. סוגיה כזו המחוללת סימפטום לאורך זמן, בד"כ נעוצה בסוגיה של רגש או סוגיה של תזונה (אוכלים/שותים דבר שלא מתאים לגוף או לא צורכים דבר שהגוף זקוק לו). בעזרת בירור קינסיולוגי ניתן להגיע במהירות לשורש הסוגיה, ולטפל בבעיה האמיתית במקום בסימפטומים בלבד.
ייתכן ועלתה לכם שאלה כאן. מה בקשר למחלות כרוניות שהן גנטיות? הרי גנים מוכתבים מרגע ההפריה ואין מה לעשות בנידון, נכון? התשובה היא לא בהכרח, ועל זה נדבר במאמר אחר.
