גנים, אפיגנטיקה וקינסיולוגיה

לגוף האדם מנגנון אשר "מדליק" ו"מכבה" גנים. המנגנון הזה נקרא אפיגנטיקה וקיומו התגלה בשנות ה-60. המנגנון חיוני. הרי כל אדם מתחיל מתא אחד. ובתא הבודד הזה, נמצא כל המידע הגנטי והיכולת ליצור גוף אדם שלם על כל איבריו.אבל, בזמן ההתפתחות של העובר, נחוצה דרך "לכבות" יכולות. למשל, אחרי שעיניים התפתחו, לא היינו רוצים שפתאום יצמחו לנו שיניים באמצע העיניים. כלומר, תא של עין, בגלל המנגנון האפיגנטי יכול לפתח אך ורק תא של עין – כי כל אפשרות אחרת נחסמת על ידי האפיגנטיקה.

ראינו לאחרונה שחוקר יפני זכה בפרס נובל עבור עבודה באפינגטיקה. הוא הצליח לקחת תא שהיה כבר במסלול ההתפתחות הייחודי שלו להיות תא של איבר מסוים בגוף, והחזיר אותו למצב של תא גזע – תא שאינו חסום עדיין ע"י האפיגנטיקה – ומסוגל להתפתח לכל איבר בגוף. כלומר, ע"י השפעות חיצונית, ניתן לשנות אפיגנטיקה וביטוי של גנים בגוף האדם.

האם מדובר רק בהשפעות של מעבדה או תרופות? ממש לא. ישנם מחקרים המראים כי תנאי הסביבה משפיעים על הגנטיקה. בדקו תאומים זהים בגיל 7. ראו כי הגנים כמעט זהים – כפי שהיו מצפים מתאומים זהים. בדקו תאומים זהים בגיל 70 – וראו כי קיים שוני רב במבנה הגנטי של שניים. כלומר, חוויות החיים שינו את הביטוי הגנטי.

במחקר אחר, בדקו תאומים זהים: תאום אחד מאובחן כחולה סכיזופרניה, אך התאום ה"זהה" השני נופל קורבן למחלה רק ב-50% המקרים. כלומר, התחילו עם אותם הגנים, אחד חלה אך השני לא. המנגנון האפיגנטי איפשר לגן של המחלה לבוא לידי ביטוי אצל האחד, אך אצל השני הגן נשאר רדום. לא מדובר בזוג אחד של תאומים, אלא במחקר סטטיסטי גדול.

בזמן מלחמת העולם השנייה הטילו הנאצים מצור על חלק מהולנד. התושבים בחורף הורעבו. האירוע הזה נקרה The Dutch Winter. ההולנדים מאוד קפדניים ברישומים רפואיים. בדקו אחרי עשרות שנים מה קרה עם התינוקות שהיו בבטן אימם בזמן הרעב הגדול. סיווגו אותם לפי הגיל (בחודשים) של העובר בזמן הרעב. מצאו כי אחרי עשרות שנים, היה שינוי מובהק סטטיסטי במופעים גנטיים בין עוברים שאימהותיהם הורעבו בטרימסטר הראשון של ההיריון לעומת אלא שהורעבו בטרימסטר האחרון.  נזכור – מרגע היווצרות העובר כל המידע הגנטי המלא ישנו בתא הבודד. אם משהו גנטי השתנה, זה רק כהשפעה סביבתית דרך האפיגנטיקה (אני מתעלם ואפשרות אקראית של מוטציאה שאיננה עם מובהקות סטטיסטית)

דהיינו, הלחץ הפיזי והרגשי מתנאי הרעב, השפיעו על העוברים וגרם לאפיגנטיקה להדליק או לכבות גנים שונים.

כתבו רבות על קינסיולוגיה וטראומות העבר ואיך חשיפה ונטרול הטראומות יכולים לגרום לריפוי מחלות. אנחנו הקינסיולוגים בדעה כי ניתן להשפיע על האפיגנטיקה, ובכך לתת לתהליכים טבעיים של ריפוי לקרות – גם במחלות גנטיות. אני אישית רואה את זה עם מטופלים שהגיעו אלי עם אי-סבילות לגלוטן או מוצרי חלב ואחרי שחרור קינסיולוגיה, הגוף שלהם מאפשר לגנים לפתח את האנזימים המתאימים לעכל נכון את מוצרי המזון האלה.

מדהים.

אין להתייחס למאמר זה כהמלצה לשנות, להפסיק או להימנע מטיפול  קונבנציונלי. הדיון הוא חינוכי בלבד על דרך אחרת להסתכל על בריאות גוף-נפש של האדם.