אינטימיות בזוגיות

מדוע היא חשובה? לא טוב האדם לבדו. צורך בסיסי שלנו הוא לשתף, ולהיות עם בן/בת זוג. ברגע שאנחנו "יודעים" אחד את שנייה, וברגע שאנחנו מקבלים את האחר כמו שהוא, ללא צורך לשנות, יש יסוד איתן לחיים המשותפים. יש עם מי לעבור את הרגעים הקשים ביחד. ויש עם מי לשתף וליהנות מהזמנים הטובים. יש עם מי פשוט "להיות". הבן זוג הוא האיש המיוחד היודע עליך הכול, ומקבל אותך, כפי שאת. נשמע טוב, נכון?

מדוע היא קשה להגשמה? בדרך כלל, כי נפגענו בעבר. צריך גם להוסיף כי הקושי באינטימיות הוא כמו מראה. אישה הבאה ומתלוננת שבעלה לא נפתח לקשר אינטימי חייבת לבדוק את עצמה האם היא מוכנה בעצמה להיפתח ולהיחשף. התשובה לעיתים קרובות היא "לא". ובדרך כלל, הפחד מפגיעה אינו קשור כלל לבן/בת זוג הנוכחי. יותר סביר שהפחד מפגיעה השתרש בנו בילדות, עם הקשר שלנו עם ההורים. למשל, תדמיינו ילד בן 6, שמרגשי מוצף באהבה כלפי אביו ברגע מסוים ובפשטות של ילד אומר "אבא, אני אוהב אותך". ותדמיינו שהאבא לא התייחס. אולי הוא לא שמע. אולי הוא לא ידע איך לענות. למרות שהאבא מאוד אהב את בנו באותו רגע, הוא נאלם דום. הילד, חווה טראומה חזקה. הוא הביע אהבה, נפתח, ולא זכה ליחס. מאותו הרגע, הילד למד לקח כי מסוכן להביע רגשות. וכך הוא יתנהג בעתיד – גם עם אשתו.

עקרון המראה – מה שאנו מרגישים שחסר אצל האחר יכול להצביע על קושי אצלנו – הוא מאוד חשוב. ברגע שנתחיל לבדוק את האחריות שלנו בקשר הזוגי, עלינו על דרך נכונה. אני משתמש בקינסיולוגיה עם מטופלים שלי כדי להציף את המחסומים לאינטימיות למודעות ולעזור למטופל להשתחרר מהם. אבל יותר על זה במאמר הבא.